אטלס מערות הגליל המזרחי בעריכת פרופ' עמוס פרומקין מהאוניברסיטה העברית, ופרופ' ינון שבטיאל מהמכללה האקדמית צפת הושק לאחרונה באירוע השקה חגיגי.
אטלס מערות הגליל המזרחי יוצא לאור בתקופה מאתגרת לגליל העליון, ובתקווה לחזרה מהירה של החיים למסלולם באיזור יפהפה ועתיר מערות זה. האטלס יוצא לאור בעקבות מחקרים וסקרים מקיפים של צוותים מהמרכז לחקר מערות שנערכו בעשרות השנים האחרונות. האטלס כולל מערות טבעיות ומערות שהותקנו לשימוש אנושי. המערות המוצגות מגוונות ביותר, וביניהן מערות מבוך, מערות מעיין פעילות, מערות נטיפים, מערה בסלע וולקני, קמינים, מערות אולם, מערות סדקים, מערכות מסתור, מקלטי מצוקים ואף שקעים דמויי קערה שהינם קשורים לפעמים לחללים תת קרקעיים.
גבולות השטח שבאטלס הם עמק החולה במזרח, גבול לבנון בצפון ובצפון-מערב, ראשי הנחלים המתנקזים מזרחה במערב, ורמות יששכר בדרום. באטלס מוצגים הנתונים הבסיסיים של המערות, ויש בו סקירה רב-תחומית תמציתית של הידוע עליהן מבחינה גאולוגית, היסטורית. ארכיאולוגית וביולוגית. הנתונים מלווים בתוכניות ובאיורים המרחיבים את תמונתה הכוללת של כל מערה.
המבנה התלת-ממדי של המערות מוצג בתיאור גרפי על ידי מפות וחתכים. המיפוי, שהוא עמוד השדרה של האטלס, מספק מידע חיוני על התופעות, שרובן אינו נראה לעין בתצלומי אוויר ולוויין. מראי המקום שבסוף כל ערך מכוונים לרוב למחקרים בסיסיים שמעמיקים ומרחיבים את הידע. רוב המערות מתפרסמות כאן לראשונה, ומידע נוסף ניתן למצוא במאגר הנתונים של מלח"ם.
במבואות של האטלס מוצגים התחומים העיקריים שבהם המערות תורמות מידע, והקורא יכול להסתייע בהם כדי להבין מונחים, תופעות, תקופות ותהליכים המוזכרים בערכי האטלס. המידע שבאטלס מתאים במיוחד לחובבי ידיעת הארץ, טיילנים, מערנים, סטודנטים וחוקרים.
האטלס מייצג מערות לאורך מסלול מי התהום – מחילחול הגשם כלפי מטה באיזור מירון ועד לעליית מים במעיינות הכנרת והחולה. המערות מתעדות תהליכים מורכבים, החל בזרימת מי תהום ועד למחבוא ומקלט של יהודי הגליל המרידות נגד הרומאים. במערות תועדו בעלי חיים ייחודיים דוגמת סומית הגליל שסייעו לשחזר את התפתחות גופי המים העיליים והתת קרקעיים בישראל. המערות מכילות לעיתים ערכי טבע מוגנים וחלקן נמצאות בשמורות טבע, והכניסה אליהן מוגבלת.
עורכי האטלס, פרופ' עמוס פרומקין מהאוניברסיטה העברית, ופרופ' ינון שבטיאל מהמכללה האקדמית צפת, חוקרים את מערות הגליל (וכן מערות באזורים אחרים) במשך עשרות שנים, בשיתוף עם החוקרים הצעירים שהרימו תרומה מרכזית למחקר ולחיבור האטלס.