נחמן שולמן נמנה על סגל המחלקה לגיאולוגיה באוניברסיטה העברית בין השנים 1954–1989 כמרצה בכיר.

נחמן נולד בשנת 1919 בבסרביה שברומניה, למשפחה ציונית-רוויזיוניסטית. הוא היה חבר בתנועת בית"ר ועלה ארצה בגפו, כשהוא משאיר מאחוריו את בני משפחתו, שרובם נספו בשואה. הוא הגיע לארץ באוניית מעפילים והחל ללמוד כימיה באוניברסיטה העברית בירושלים. במקביל פעל בשורות מחתרת הלח"י, עד שפרש מן הארגון בעקבות התנגדותו למשא ומתן שניהלו אנשיו לשיתוף פעולה עם הגרמנים בסוריה.

בשנת 1942, בעקבות אירוע בתל אביב שלא היה מעורב בו, הוקצב פרס על ראשו על ידי ממשלת המנדט הבריטי. לאחר פרסום תמונתו בעיתונות, נתפס על ידי הבולשת והוגלה למחנות מעצר באריתריאה ובקניה למשך שש שנים, עד 1948. לאחר הקמת המדינה הוחזר ארצה והצטרף לפלמ"ח. עם פירוק הפלמ"ח עבר קורס קצינים בצה"ל ושרת בגולני כקצין מבצעים.

את היכרותו עם מקצוע הגיאולוגיה עשה בעת היותו במעצר, שם למד בהתכתבות במסגרת המכונים הבריטיים. לאחר שחרורו מצה"ל החל לעבוד כטכנאי בחברת תה"ל אצל פרופ' בוריס אייזנשטיין. בהמשך חזר לאוניברסיטה העברית, אל המחלקה לגיאולוגיה שהייתה אז בשלבי הקמה. הוא נחשב לתלמידו המובהק של פרופ' ליאו פיקרד והפך ליד ימינו, תחילה במישור המנהלי, וב־1954 הצטרף לסגל ההוראה ושימש מורה וחוקר עד צאתו לגמלאות.

כמורה התבלט נחמן בלמדנותו המופלגת ובהשכלתו רחבת האופקים. לאחר שסיים את הדוקטורט והפך למרצה מן המניין, בלט כמורה מתמיד, מעודכן, יצירתי וחדשני. הוא הקפיד להביא לתלמידיו את חידושי המדע בתחומי הסטרטיגרפיה, הגיאולוגיה הסטרוקטורלית, הטקטוניקה, הוולקנולוגיה והגיאולוגיה ההנדסית, תוך הנחלת מיומנויות טכניות כגון שימוש בתצלומי אוויר ושליטה במיפוי גיאולוגי.

נחמן הקים  לתלמידיו סדרה של מחנות מיפוי. תחילה מיפוי בזוגות, ובהמשך מחנות עבודה באתרים שונים בארץ, ובהם  מחנה מיפוי בעזרת שולחנית ואחר כך משימות מיפוי בודדים. בהן נשלחו תלמידים לאתרים שונים בארץ כדי לפתור בעצמם בעיות סטרטיגרפיות וסטרוקטורליות. בהרבה מקרים היו משימות אלה מאתגרות מספיק על מנת להוות בסיס לעבודות גמר לתואר מוסמך. בקורסים "מפות וחתכים"  הוא פיתח סדרת תרגילים והדריך בהם במשך שנים רבות. נחמן זכה לאמון תלמידיו, שבחרו בו למדריך ומנחה בעבודות מתקדמות, והשקיע בהם את מרצו גם כאשר לא היה המדריך הפורמלי ללא תמורה של פרסום.

מפעל חייו של נחמן בתחום הגיאולוגיה היה המחקר בעמק הירדן. תחילתו בעבודת הגמר לתואר מוסמך ב־1957, שהורחבה לעבודת הדוקטורט ב־1962. התופעות הוולקניות בעמקים הצפוניים הציתו בו סקרנות עצומה. לאחר הדוקטורט יצא להשתלמות באוניברסיטת ליידן שבהולנד אצל פרופ' L.U. de Sitter  . במסגרת זו יצא לעבודת שדה בהרי הפירינאים, באלפים ובאנדים. מהשתלמות זו חזר עם מומחיות יקרת ערך והבנה גלובלית של נושאים טקטוניים.

שולמן הקדים את זמנו כשהבין שהוולקניזם בעמק יזרעאל אופייני לבקעים יבשתיים, תובנה שהקדימה את מהפכת טקטוניקת הלוחות. בהמשך הוסיף מחקרים רבים על אזורי בית שאן, טבריה, קריית שמונה ועוד. בהיותו בר־סמכא מרכזי לידע הגיאולוגי על האזור, היה שותף למחקרים על הקוורטר של עמק הירדן, חפירות תל עובידיה והיה בין הראשונים לעמוד על החשיבות של המחקר הפליאומגנטי ככלי  לפתרון בעיות סטרטיגרפיות סטרוקטורליות.

במהלך הקריירה השתתף במיזמים מרכזיים של הגיאולוגיה הישראלית: מיפוי הנגב, חיפושי מים ונפט, בניית המוביל הארצי, פרויקטים הנדסיים כגון הסכר בנחל איילון, מחקרי היתכנות לתחנות כוח גרעיניות בניצנים ובשבטה, וסיוע בינלאומי בחיפושי מים.

לאחר מלחמת ששת הימים היה מראשוני החוקרים שהתעניינו ברמת הגולן. התברר כי נחמן מיפה את רמת הגולן במשך שנים רבות טרם כיבושה במסגרת שירות המילואים שלו, וכך גם שטחים נרחבים ביהודה ושומרון. טבעי היה שתלמידים רבים יבקשו אותו כמדריך לעבודתם באזורים אלה. נחמן הרבה לשתף את תלמידיו ועמיתיו בידיעותיו, וגם כאשר עמד במרכזן של מחלוקות מקצועיות עשה זאת תוך שיתוף ידע גם עם בני הפלוגתא שלו.

המחלוקת המרכזית שבה היה מעורב עסקה בטיבה של ההעתקה בגליל, תועדה היטב בספרות. אחריה התפתחה מחלוקת נוספת, שלא תועדה כראוי, בדבר ההעתקה האופקית לאורך בקע הירדן. זו הייתה קשה לנחמן במיוחד, שכן שלט בכל רזי תנועת הלוחות שהתגבשה אז לכלל משנה סדורה, אך עדיין ראה בתנועות האנכיות את חזות הכול. תלמידיו ומשתתפי הסיורים שהדריך, ובהם משתתפי הסיור הגדול בכנס הסדימנטולוגי הבינלאומי ב־1978 זכו להרבצת תורה סיסטמתית וביקורתית, ללא ניסיון לטיוח.

נחמן נחשב בעיני רבים תלמידים ועמיתים כאחד לאנציקלופדיה מהלכת ובעל ידע ייחודי בענפים רבים של הגיאולוגיה. על הידע הנדיר הזה שמר גם לאחר צאתו לגמלאות.

בנימה אישית (י.ב): ההרצאה האחרונה ששמעתי ממנו הייתה בסתיו 2002, על הגיאולוגיה של צפון־מזרח קזחסטן. לימים התברר לי כי מקום זה היה חשוב לו במיוחד, שכן שארית משפחתו ניצלה מהשואה בגלות לאזור זה.

נחמן הצר על שלא השאיר אחריו כתבים רבים או ספרים, אך ניחם את עצמו בכך שהנצחתו היא בתלמידיו אחריהם עקב כמעט בחשאי, "במחתרת.''…

בחייו הפרטיים היה נחמן נשוי לאביבה שולמן־זק, בת שלום ופרלה, ממייסדי גבעת השלושה.

תלמידיו יישאו את זכרו לעד.

 

 

נכתב על ידי:

יוסי ברטוב ואמוץ עגנון